יש לי חברה שתמיד היתה יורדת על עצמה. את מכירה את זה…?! היא אף פעם לא הבינה מה רואים בה,
כן, אני יודעת, זה מתסכל לדעת שכל מה שעשית עד היום כדי לרדת במשקל לא עבד והאמת, שזה גם לא
אני רוצה לדבר הפעם על נושא תשתיתי ביחסים שלנו עם האוכל והגוף – ההבדל בין "עוד" ל"מספיק". אלו שתי רמות
שאלה שאני שומעת הרבה, בעיקר מנשים – מה אם אני חייבת לאכול שוקולד ויהי מה?! ההזמנה שלי, באותו הרגע עצרי!
איך נדע מתי לעצור? מתי מספיק זה מספיק?! מה מונע מאיתנו לקום מהשולחן כשאנחנו מסופקים? מה גורם לנו להמשיך לשבת
אחת המשאלות הכי נפוצות אצל הלקוחות שלי –"אני רוצה לפנות מקום בראש לדברים החשובים לי באמת, במקום שהראש יהיה מלא
בעולם שבו תמונות של דוגמניות עוברות ריטוש בפוטושופ, לקבלת גוף "מושלם" ולא אנושי. במציאות שבה הילדות משחקות בבובות ברבי דקיקות
כולנו נולדנו וגדלנו לתוך מציאות שבה רוב הסביבה שלנו חושבת, מדברת, עושה דיאטה ועסוקה במה "מותר" ומה "אסור" לאכול. שפת
הדבר הראשון שנדרש, זה לשנות את צורת החשיבה. הראש שלך מתוכנת בצורה לא נכונה בהקשר לאוכל, פשוט כי זה מה
יש איזושהי מלכודת שכמעט כל הנשים שאני פוגשת נופלות אליה, ואני בטוחה שאת מכירה אותה, כי היא ה-מלכודת שמונעת מרוב
כלי נגישות