באכילה אינטואיטיבית,
אנחנו רוצות להתיידד עם הרעב.
להכיר את התחושה הפיזית בגוף.
ואני יודעת שזה לרוב ההיפך הגמור
ממה שהתרגלת אליו בשפת הדיאטה…
בדיאטות בד"כ אומרים לך לאכול כל 3 שעות,
אפילו משהו קטן, העיקר לא להרגיש רעבה.
נכון?!
יש נשים שאצלן תחושה של רעב פיזי
יכולה להיות חוויה מפחידה, ברמה קיומית ממש.
למרות שאף אחת מאיתנו לא נמצאת כיום בסכנת רעב,
עדיין זה ממשיך לנהל אותנו,
כאילו כולנו חווינו פעם רעב קיומי על בשרנו…
חס וחלילה שלא נחוש רעב, שלא יחסר לנו.
כדי לרכוש בעלות על הרעב שלנו,
אנחנו רוצות להיות מסוגלות לזהות
את הקודים הטבעיים והלגיטימיים של הרעב והשובע בגוף.
זה הסוד! התשובות הן בגוף.
יש 3 שלבים לרכישת בעלות על הרעב שלנו:
- גילוי הרעב הפיזי – מתוך אכילה מחוברת = Connected eating
הגדלת הנוכחות שלי בגוף בזמן האכילה,
מאפשרת לי לזהות את תחושת הרעב בגוף,
לדעת מה וכמה אני צריכה לאכול,
כדי להשביע אותו מתוך הנאה וכך להיות מסופקת.
- התמודדות עם האכילה הלא מודעת = Disconnected eating
אני רוצה להבחין יותר ויותר במצבים בהם
אני אוכלת כשאני לא שמה לב,
שאני לא סופרת אותם כאכילה?!
כמו למשל –בעמידה ליד השיש, או שאריות של הילדים.
אם אני טועמת משהו בתפזורת בסופר
או ישר מהסירים, בזמן שאני מבשלת…
או כשמנשנשת בערב מול הטלוויזיה…
ומה עם עוגיות שבורות?!
הן בכלל לא נחשבות נכון?!
ועוד משהו שכולנו מכירות –ליישר את העוגה.
מישהו היה חוצפן וחתך את העוגה בצורה לא סימטרית,
בדיוק לפני שהגעת לשם.
התפקיד שלך כמי שאחראית על הביקורת,
ליישר את העוגה… אבל זה לא נחשב, נכון?!
- יצירת הרגלים לאכילה מהנה, קשובה ומותאמת לצרכי הגוף.
מהרגע שאנחנו לומדות לאכול מתוך חיבור לגוף,
כל האכילה שלנו משתנה!
איזה שאלות תוכלי לשאול את עצמך,
שיעזרו לך לזהות את הרעב:
איך אני יודעת שאני רעבה?
איפה אני מרגישה את הרעב בגוף?
אצל כל אחת זה מרגיש אחרת.
איזה סימנים יש לי שאת רעבה?
האם אני יכולה לגעת בחלק בגוף,
בו אני מרגישה את הרעב?
ככל שהתהליך יהיה יותר פיזי,
יהיה לך יותר קל להתחבר לרעב.
האם הרעב שלי משתנה מיום ליום?
זה נותן לגיטימציה לתפריט שמשתנה
בהתאם לצרכים, לדרגת הרעב, למצב הרוח…
איך אני יודעת שאני מלאה? שאני שבעה? ומסופקת?
תזכרי שאת לומדת שפה חדשה.
את השפה של הגוף שלנו.
שהיא שונה לגמרי מהשפה של הראש,
אותה כולנו מכירות.
את לומדת לפענח את הניואנסים השונים
בשפת האכילה של הגוף.
זה דיאלוג שלם שאנחנו פחות מיומנות בו בד"כ,
או לפחות חלקים ממנו חדשים לנו.
זה ממש כמו ללמוד שפה זרה,
צריך כל הזמן להמשיך ולהתאמן בשפה
במיוחד כשהסביבה מדברת בשפה אחרת.
שפת הדיאטה שכמו שאמרנו,
היא "שפת האם" של כולנו.
אז תסכימי להבחין באכילה שלך,
ללמוד להתחבר לגוף.
לתחושות הפיזיות.
בלי ביקורת ובלי שיפוטיות.
את לומדת.
וכשאנחנו לומדות דברים חדשים,
מותר לנו לטעות.
לאורך כל הדרך,
את תמיד תמיד בסדר 🙂
את מדהימה!
תודה נורית. באהבה 🙂
אפרת יקרה!
אני קוראת את הבלוגים שלך ופשוט נהנית.
הדברים מתקבלים על הראש והלב
וכיף לי לקרא ולנסות ליישם.
למרות שהדרך עוד ארוכה…
בכל אופן תודה רבה.
מילכה
איזה כיף לשמוע מילכה 🙂
באהבה ובהצלחה!
אהבתי. כבר במודעות לנקודה החשובה הזאת אבל צריכה עוד חיזוקים כדי לא ליפול בה שוב וזה קורה כל הזמן, הנפילות הללו
אכן שרית, זה דורש המון תרגול והנפילות הן חלק בלתי נפרד מתהליך שינוי הרגלים…
בהצלחה יקרה!
אפרת את כותבת כל כך נעים ומקרב שזה מרגיש קל מאוד .תודה רבה
תודה עירית 🙂
כמו כל שינוי, בהתחלה זה לא תמיד קל…
אבל ככל שמתאמנים בזה, זה נהיה הרבה יותר קל ונעים.
בסופו של דבר, זה בונה דיאלוג מקרב וקשוב לגוף
וזאת מתנה שיש לה השלכות על עוד היבטים בחיים שלנו.
אפרת,
תודה על הכתוב. בכל פעם שאני קוראת אני מתחברת ומתחזקת ,זה נותן 'פוש' ועוזר מאוד.
תבורכי יקירה…
מרסל
באהבה גדולה מרסל 🙂
מאוד שמחה לשמוע!
אפרת, אני שמה לב שכשאני מאזינה לספר שמע מעניין במיוחד, אין לי תחושת רעב.
בכלל כשאני מתעסקת רק בדברים שאני אוהבת ,לרעב אין ערך יותר משוקולד, שלגון או מעדן.
רק עכשיו אני מוצאת אלטרנטיבה עם ערך רגשי גבוה. במקום לנסות להעלים את ההרגשה, שלא ידעתי איך "לאכול את הרגש" המפחיד שחשתי.
אז אם נגעתי בו, לא קרה כלום שחשבתי שיקרה…..כמו עצב,כאב …של החמצה על ימים שלא יחזרו.
לגעת בכאב זה כרוך בלגעת בדבר שאין ערובה שאני ארגיש טוב יותר…..
אני כבר הרבה זמן כותבת "דפי בוקר" רעיון נפלא , שלקחתי מ"דרך האומן" של ג'וליה קמרון "
ורדה יקרה,
זה בדיוק העניין – לעשות את מה שאת אוהבת, ז"א לענות על צרכים שחשובים לך.
ואז אין צורך לפנות לאוכל וגם לא להיאבק ברגש שעולה, אלא להקשיב לו.
הוא בסה"כ מסמן לך על צורך שלך, שלא בא על סיפוקו.
זו הדרך של הגוף לתקשר איתנו – דרך הערוץ הרגשי, שאנחנו נוטות לזנוח…
ואז הטיעונים של הראש, כאילו שאת מפסידה או מפספסת משהו,
נחווים כלא לבנטיניים.
אגב, דפי הבוקר של ג'וליה קמרון הם טכניקה נפלאה להיכנס פנימה
ולתת מקום לכל מה שעולה בנו.
כל הכבוד על היישום 🙂
ממש אהבתי את החשיבה…שנגעה בי וגרמה לי להנהן…לפעמים רק צריך לגעת במילה הנכונה …תודה לך
שמחה שאהבת והתחברת רינת ?
מה הצעד הראשון שאת בוחרת ליישם?