נניח שלילד שלך יש קושי בבית הספר,
והמורות מתלוננות שהוא כל הזמן מפריע בשיעורים…
אם תכעסי עליו, תענישי אותו,
ותעבירי לו כל הזמן את המסר כמה הוא לא בסדר.
זה יגרום לו לשפר את ההתנהגות שלו?
או שזה רק ידרדר אותה עוד ויגדיל את המצוקה שלו?
ומה לדעתך זה יעשה לדימוי העצמי שלו…?
להערכה העצמית שלו…?
ואם תבררי איתו למה באמת הוא זקוק,
מה הוא צריך כדי להיות רגוע בכיתה
ותאפשרי לו את התנאים שנכונים לו,
רוב הסיכויים שהוא ישתף איתך פעולה נכון?!
עם הגוף שלך זה אותו הדבר.
היכולת שלך לקבל את הגוף
והמצב שלך כמו שהם,
תומכת בך להגיע לאן שאת רוצה.
רק ככה מתאפשרת יציאה מהמעגל הזדוני
של שנאה עצמית ואכילה מוגזמת.
עד כמה שזה נשמע מוזר…
זו טעות נפוצה לחשוב שאם נלקה את עצמנו,
נצליח להשתנות פעם ואם נאהב את עצמנו,
לא תהיה לנו מוטיבציה להשתנות…
ההיפך הוא הנכון.
כשהגענו לעולם הזה, קבלנו גוף,
אנחנו יכולות לבחור אם לאהוב אותו או לשנוא אותו,
אבל הוא שלנו למשך כל חיינו.
אז אנחנו יכולות לבחור אם להיאבק בגוף,
כי הוא לא מוצא חן בעינינו
ולהמשיך להתווכח עם המציאות
או להשלים ולקבל.
ומתוך המקום הזה שמקבל,
לרתום אותו כפרטנר לשינוי שאנחנו רוצות.
(בדיוק כמו בדוגמה שהבאתי עם הילד)
אחרת איזו סיבה תהיה לו לשתף איתי פעולה?!
אם אני כל הזמן כועסת עליו,
מאוכזבת ממנו, שונאת אותו, מענישה אותו, מתעלמת ממנו…
כדי ליצור מערכת יחסים חדשה,
את צריכה לשנות גישה כלפי עצמך וכלפי הגוף שלך.
בלי תנאים.
לשים את ערך הקבלה כערך מוביל
ביחסים שלך עם הגוף ועם עצמך.
אז במקום לייצר עוד רגשות לא נעימים,
את רוצה להקדיש יותר זמן ולהתמקד
במה שאת כן אוהבת ומעריכה בך.
אנחנו צריכות להיות יותר מרוצות ואסירות תודה
על היופי הטבעי של כל אחת מאיתנו.
דימוי הגוף והדימוי העצמי שלנו משפיעים על הכל!
אין דבר יותר קריטי מזה ליכולת שלנו להרגיש מאושרות.
אם אני רוצה שהגוף שלי ישתף איתי פעולה,
אני לא מתנה את האהבה שלי אליו.
אני כבר עכשיו מקבלת אותו כמו שהוא,
גם אם הוא לא במשקל שאני רוצה,
או בצורה שאני רוצה.
אני מתייחסת אליו בכבוד ובהערכה.
מתבוננת עליו בעיניים מכירות תודה,
על כל מה שהוא מאפשר לי כל יום.
ומתוך המקום הרך והחומל הזה,
בוא נראה איך אתה (הגוף שלי) ואני ביחד
מוצאים את הדרך הכי נעימה והכי מכבדת,
כדי לאזן אותך ולהביא אותך למשקל הטבעי שלך,
בלי להתעלל בך.
איך זה נשמע לך?!
איך זה נשמע לך להכניס רכות
בקשר שלך עם עצמך ועם הגוף שלך?!
נהדרת שאת. נשמע שפוי, מלא חמלה ובוגר.
רק לזכור את זה כל הזמן. תודה!
באהבה מיכל יקרה 🙂
לזכור את זה כל הזמן, זה הפוקוס הנכון.
לבחור בדרך של חמלה, קבלה והכרת תודה, במקום המאבק האינסופי.
זה השינוי האמיתי שיעשה הבדל בהרגשה שלנו ובמי שאנחנו.
זה לא המספרים על המשקל שיעשו את ההבדל…
כמה נכונה ההשוואה עם הילדים , איתם לעולם לא היינו משברים כמו לגוף. רכות לעצמי נשמע כמו מתנה גדולה , ותודה לך עליה ❤
אכן שלומית, זו מתנה ענקית להכניס רכות ביחסים שלנו עם עצמנו ועם הגוף.
בחיים האישיים שלי, זה חולל מהפך אדיר!
השקעה שמשתלמת בכל היבט אפשרי 🙂
באהבה.