אני רוצה לדבר הפעם על נושא תשתיתי
ביחסים שלנו עם האוכל והגוף –
ההבדל בין "עוד" ל"מספיק".

אלו שתי רמות נפרדות להתייחס אליהן:
הרמה הראשונה – זה היחס שלנו למה שכבר יש לנו.
מספיק זה לא עניין של כמות וגם לא עניין של "עוד",
אלא באמת להרגיש ולהתחבר לכל מה שכבר יש לך בחיים.
כל מה שכבר השגת. וכל מה שכן עובד.
זה חשוב לדעת את זה.
לראות את זה ולשים לב לזה, בכל יום ויום.
זה האימון הנדרש.

כשאת מתעוררת בבוקר שימי לב –
מה כבר עכשיו נפלא שיש לך אותו (במקום מה לא עובד לך)
או תשאלי את עצמך: "מה כבר יש לי מספיק בחיים?",
כבר עכשיו.
תעשי את זה פעמיים ביום.
כל יום.
כשאת קמה בבוקר ולפני שאת הולכת לישון.
ככל שתתרגלי את זה ביום -יום, המוח שלך יתחיל להכיר
ולהיות מודע לכל מה שכבר יש לך מספיק בחיים שלך.

ברמה השנייה – צריך להבין שתמיד יהיה בך חלק שירצה עוד,
לא משנה כמה כבר יש לך.
מכירה את הקולות והתחושות האלו שאת "לא מספיק טובה"?!
זה חלק מהחיים בתרבות שלנו – תרבות של עוד ועוד ועוד
ואף פעם לא להרגיש שבעים, ש"מספיק לנו".
מספיק רזה, מספיק יפה, מספיק עשירה…
זה חלק מהאמונה ש"אף פעם לא יהיה לנו מספיק ממה שאנחנו רוצות".
אנחנו נושמות את זה מכל מקום בסביבה שלנו, במדיה,
כל הזמן מעבירים לנו את המסר שאנחנו צריכות יותר,
כדי שנרגיש מסופקות.

אז כדאי להשלים עם העובדה שהקולות האלה בנו לא ייעלמו אף פעם.
ההבנה שהתחושות האלו תמיד יהיו כאן,
אבל זה לא אומר שאני צריכה לקחת אותם כל כך ברצינות…

הדרך היחידה לשנות, היא להקשיב,
לתת מקום לקולות האלו בנו.
לא להילחם בהם.
ככל שנילחם במשהו, ככה נהפוך אותו לעניין עוד יותר גדול.
ואז זה מתפתח למלחמה שלמה…
הדרך היא לקבל את זה ולהפסיק את המלחמה.

מה יקרה אם תפסיקי להקשיב לקולות האלו?
או תפסיקי לנסות לשנות אותם?
אם תפסיקי לנסות לשפר את עצמך כל הזמן?
מה יקרה אם תפסיקי להתנגד לעצמך?
מה אם בכלל לא הייתה לך בעיה עם עצמך?
זה לא שלא יהיו לך התמודדויות ואתגרים בחיים,
אבל מה אם לא תתייחסי אל עצמך כבעיה?

כשאת לא מתייחסת אל עצמך כאל משהו שצריך לתקן,
אז מה שנמצא כאן הוא בסדר ומותר.
ואז אני יכולה להרגיש שאני "מספיק" כמו שאני עכשיו.
אני לא צריכה להשתנות כדי להרגיש "בסדר".

ואז כשתפגשי בקול של ה"לא מספיק",
תגידי: "אוקיי. גם לך יש מקום. מותר לך להיות כאן.
אבל אני לא שונאת את עצמי בגלל זה.
כי אני יודעת שאני הרבה יותר גדולה מזה."
את יודעת מי את!

כולנו בעצם יודעות את זה בתוך תוכנו,
ועדיין אנחנו תופסות את עצמנו לפי הרגשות שמנהלים אותנו מהעבר.
כל עוד תרצי להיפטר מאותם רגשות,
רק כדי שתוכלי סוף סוף להרגיש טוב עם עצמך
– זה פשוט לא יקרה.

תשבי רגע בשקט עם עצמך
ותשימי לב לכל מה שכבר קיים בך עכשיו –
לא בעבר ולא בעתיד – כאן ועכשיו.

בתוך הקונפליקט בין שתי הרמות,
הדבר שיש לנו יכולת לקחת עליו שליטה,
זה האופן בו אנחנו מתייחסות לעצמנו.
אנחנו יכולות לבחור לנהוג ברכות כלפי עצמנו,
מתוך חמלה ונדיבות.

קבלה עצמית, רכות ונדיבות לעצמך, זה משהו שאפשר לפתח
וזה אחד הדברים שהכי חשוב לנו לפתח
במערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם הגוף שלנו.