לכל אחת מאיתנו יש תוצאות שונות בהיבט של האוכל והגוף.
השאלה, מה מייצר את השוני בתוצאות בינינו?
וכאן אני ממש לא מתכוונת לגיל או מספר הלידות וגם לא לגנטיקה…
מה שמייצר לנו תוצאות שונות אלו הפעולות שאנחנו עושות,
ההרגלים שלנו ביחס לאוכל ולגוף שלנו.
מה קובע איזה פעולות נעשה?
מה שקובע זה הרגשות שלנו, שנגזרות מהמחשבות שלנו.

אם למשל יש לי מחשבה בראש:
"איזה יופי שאפשר לאכול בלי להיצמד ל"מתכון" מסוים וגם לרזות.
איזה שחרור! אחרי שכל החיים אומרים לי שיש מרשם מדויק
ואני חייבת לעקוב אחרי הנחיות מפורטות.
איזה כיף! אני עפה!!"
מחשבה כזאת מאוד תשמח אותי, אני ארגיש נינוחה וסקרנית
לעשות פעולות שקשורות באכילה נכונה עבורי
ובאמת אפעל ואייצר תוצאה אחרת!

לעומת זאת אם יש לי מחשבה –
"זה נורא קשה לרזות כשאין "מרשם"
ואין כמות קבועה של אוכל שאמורה להספיק לי.
אחרי שכל החיים אמרו לי את ההיפך…
איך אדע לזהות מתי מספיק לי?!
זה כנראה לא אפשרי לכל אחת. ובטח לא בשבילי.
נדירות אלו שמצליחות לאכול מתוך חיבור והקשבה לגוף."

רוב הסיכויים שמחשבות כאלו, ייצרו אצלי לחץ, פחד
ואולי אפילו חוסר עניין וחוסר רצון להיות שם,
כי זה כל כך קשה להשגה ואז אני בקושי,
או אולי אפילו בכלל לא אפעל כדי להשיג את זה.
ומן הסתם שאם אני לא אפעל,
כדי להצליח לשנות את הרגלי האכילה שלי
אחת ולתמיד בדרך חדשה ומהנה,
רוב הסיכויים שגם לא אשיג את הגוף שאני רוצה.

מערכת יחסים מאוזנת ומיטיבה עם האוכל והגוף,
היא לא רק עניין של גורל או מזל,
אלא יש משקל אדיר לתבניות החשיבה שלנו.

שינוי מתחיל ביכולת שלנו לשנות ולהגמיש את התפיסות שלנו.
והאמת שזה ככה סביב כל נושא בחיים…

מרגע שאדם נולד, הוא מנסה להבין את העולם.
עם הזמן הוא מוצא תבניות של דברים ומצבים
שתמיד מתנהגים דומה ומסיק מהם מסקנות.
כלומר, האמונות שלנו מבוססות על הכללות,
הן עוזרות לנו להבין את העולם ולהסתדר בו.
לרוע המזל, הכללות עלולות ליצור אמונות מגבילות.

אם למשל לא הצלחתי להתמיד בתחום מסוים,
פיתחתי אמונה ש"אני לא מוכשרת בתחום הזה".
מה שקורה לרוב, זה שהאמונה מגשימה את עצמה
ואז אני אומרת לעצמי "למה בכלל לנסות, אם ממילא אני יודעת שלא אתמיד?!"
הבעיה שאמונות המבוססות על הכללות העבר,
מצמצמות את ההחלטות שלנו ביחס לעתיד
ואנחנו מתחילות להתייחס אליהן כאל מציאות
שאנחנו לא מערערות עליה בכלל.

בשינוי לטווח הארוך – לא מספיק לשנות התנהגויות חיצוניות,
נדרש לבחון את הנחות הבסיס שמהן נובעות אותן התנהגויות.

לדוגמא: אם אני רגילה לסיים הכל מהצלחת
ואני יודעת שלא משנה כמה אוכל אשים לי בצלחת,
תמיד אסיים את כולו עד הסוף.
אז אני חושבת שאם אקטין את הצלחת, זה יגרום לי לאכול פחות…?
אבל בעצם לא עשיתי בזה כלום.
נשארתי ברמת השינוי החיצוני בלבד.
ועדיין אותו דפוס עצמו ממשיך לנהל אותי.
אותה אמונה מגבילה שאומרת ש"חייבים לסיים מהצלחת"!
מה שאני רוצה לשנות, זה לא את גודל הצלחת,
אלא את האמונה ש"חייבים לסיים מהצלחת".
ברגע שלא אהיה "חייבת", אוכל באמת לבחור,
האם אני רוצה לסיים את האוכל בצלחת, או לא.
בלי שום קשר לגודל הצלחת…

ככל שנהיה יותר מודעות להנחות הבסיס האלו שמכתיבות לנו
את דפוסי ההתנהגות שלנו באכילה, ככה נוכל לקבל אחריות
על אותן תפיסות, לבדוק אותן, להעמיד אותן במבחן המציאות,
לשאול האם הן משרתות אותנו או מכשילות אותנו?
ולבחון אפשרויות אחרות לראייה אובייקטיבית ורחבה יותר.

מה שאומר, שכדי לשנות את המצב,
אנחנו צריכות לשנות קודם כל את עצמנו.
וכדי להביא לשינוי ממשי וארוך טווח בעצמנו,
אנחנו צריכות להתחיל בזה שנשנה את התפיסות שלנו.

זה מה שאני עושה איתך בתהליך ליווי אישי.
מזמינה אותך לשיחת יעוץ לא מחייבת.
אפרת קלודין, 0546606024