איך נדע לבחור את האוכל שנכון וטוב לגוף שלנו?
במקום שהאוכל יבחר בנו וינהל אותנו?

נחלק את הבחירות שלנו באוכל לשני מצבים:
1. מצב בו את רעבה פיזית – ואת יודעת בדיוק
איזה אוכל את רוצה, עוד לפני שאת רואה אותו.
כזה שאת יכולה לדמיין את הטקסטורה שלו,
את הטעם ואת הטמפרטורה,
גם כשהוא לא מונח לפנייך.
זה אוכל מאוד ספציפי וברור.

למשל, כשאת רוצה פרוסת לחם עם קוטג',
עוגת גזר לא תספק אותך.
הכוונה לאוכל שידוע וברור לך באותו רגע מה מתאים לך.
זה משתנה בהתאם לשעה ביום,
בהתאם לחברה בה נמצאת ולאיך שאת מרגישה.
במקרה כזה, האוכל יספק אותך גם רגשית וגם פיזית,
כי הוא תואם לרעב שלך באותו הרגע.
את לא זקוקה לדמיין או להריח אותו,
כדי לדעת שזה האוכל שאת רוצה עכשיו.
 
לפעמים אנחנו רוצות להרגיש תחושת מלאות וחמימות בגוף
ואז תבשיל חם יתאים לנו בול.
לפעמים אנחנו רוצות להרגיש קלילות וקור
ואז נבחר לאכול פרי או שייק קפוא.
כשאוכל מסוים תואם בדיוק למצב הרוח שלנו,
זה אוכל מדויק שמהנה ומשביע אותנו.
 
2. מצבים בהם הרעב הוא לאו דווקא פיזי –
לפעמים כשאת רעבה ובודדה, יתחשק לך תפו"א אפוי.
הרכות והחמימות שלו, ינחמו אותך.
שימי לב לחיבור שאנחנו עושות בין בדידות לרעב.
אם היית מרגישה בודדה, אבל לא היית רעבה באותו רגע,
היית מן הסתם מנשנשת משהו… לא בוחרת לעצמך משהו טעים לאכול.
יש הבדל בין שני המצבים האלה.
 
כשאנחנו אוכלות בדיוק את מה שמתחשק לנו באותה סיטואציה,
אנחנו מסופקות פיזית ורגשית ואז כשסיימנו לאכול, סיימנו.
אין פה סיכון של אכילת יתר, כי אכלנו בדיוק את מה שמספק אותנו.
 
לעומת זאת, יש את האוכל שמזמין אותי/קורא לי לאכול אותו…
היות וכאן הפיתוי הוא חיצוני ולא בתגובה לצורך מסוים,
הוא בעצם לא יכול להיות מספק.
כשאנחנו אוכלות אוכל ש"קורא לנו", כמו קרואסון שהרחנו ברחוב,
קשה יותר לדעת מתי לעצור, כי לא היה שום דבר חוץ ממראה, ריח או טעם
שגרם לנו מלכתחילה להתחיל לאכול…
כשלא קיים רעב פיזי לאוכל מסוים, גם אין סימן בגוף שמאותת לך שמספיק.
ואז פשוט אין תחושת סיפוק.
 
אכילה כזו גורמת לנו לאכול בהיסח הדעת.
היא מאוד נוחה וזמינה, קורית "על הדרך"…
לא דורשת המתנה או יותר מידי הכנה מוקדמת.
 
זה יכול לקרות גם למשל כשאת כבר בדרך למיטה,
ופתאום קולטת על השיש שארית של בראוניז,
שמחזירה אותך למטבח ובאותו רגע את "שבויה" שלה…
 
שני מצבי האכילה השונים, לא נבדלים בכמות הקלוריות שבאוכל,
לא באינדקס הגליקמי שלו ולא באחוזי השומן.
זה הרבה יותר אישי העניין הזה.
 
עבורי למשל, שוקולד מריר 80% זה טעם מופלא!
ועבור החברה שלי זה מר נורא ולא כייפי בכלל.
ולפעמים אוכל שהתאים לי בול אתמול והשביע אותי נהדר,
כמו פרוסת לחם עם פסטו
למחרת יהיה משהו שסתם אנשנש כי הוא זמין
ובכלל לא יספק אותי…
 
רובנו אוכלים רוב הזמן, בלי לשים לב,
את האוכל ש"קורא" לנו או "מדבר" אלינו.
אנחנו כל כך מוצפות בכמות ובמבחר של אוכל זמין,
בשילוב עם כל הכללים מעולם הדיאטה,
שהתרגלנו אליהם כבר והפכו לחלק מאיתנו,
קשה לנו להקשיב ולהבין באמת מה הגוף רוצה כשאנחנו רעבות.
 
אם במשך שנים את פועלת מתוך הדפוסים האלה,
מתוך החישובים ושפת דיאטה,
זה ידרוש ממך אימון ותרגול עד שתגלי
מהן ההעדפות התזונתיות של הגוף הפרטי שלך.
 
כדי לחשוף את הרצונות האמיתיים שלך
ולהפחית אכילה לא מודעת,
נסי לדרג את האוכל שאת אוכלת
ביחס לאיכות שלו – האם הוא מזון משביע שמהנה ומספק אותך
או שהוא סתם נשנוש שמתחשק לך לחטוף…
תעקבי אחרי עצמך בשבועיים הקרובים –
ושימי לב למה שאת אוכלת, לסיבה שגרמה לך לאכול
האם בגלל שהיית רעבה או שבכלל לא חשבת על אוכל,
עד שראית או הרחת אותו
ולתחושה שלך אחרי שאכלת את מה שאכלת.
 
מה שיעזור לך לדעת מה נכון לגוף שלך כשאת באמת רעבה,
זה אם תשאלי את עצמך מבחינת תחושה פיזית –
איזה מרקם של מזון את רוצה באותו רגע,
באיזו טמפרטורה תרצי את האוכל שלך?
האם תרצי משהו מלוח או חריף, או מתוק?
האם סלט קר או תבשיל חם?
דמייני איך תרגישי כשתאכלי את זה ומה באמת ייהנה ויספק אותך.
 
אחרי שבועיים של מעקב עצמי,
תוכלי להיות הרבה יותר מודעת לזמנים בהם את מתפשרת
על אוכל שאת לא באמת רוצה ואיך זה משפיע עלייך
ועל הגוף שלך, מכל הבחינות.
מה את אומרת?
מוכנה להתנסות בתרגול הזה?
 
ברגע שאת יותר נוכחת לדרך בה את בוחרת את האוכל שלך,
תהיי מסוגלת לעשות החלטה מודעת לגבי מה שאת באמת רוצה לאכול.

הצעד הבא זה לבחור מה את קונה ומכניסה הביתה,
מה את מכינה ומה בסופו של דבר את אוכלת.
למרות שלא תמיד תוכלי לאכול בדיוק את מה שאת רוצה,
תגדילי את הרגעים בהם את נוכחת באכילה שלך.

מדוע לא לבחור חיים מלאים ומספקים,
במקום להתאכזב מ"מחטפים" ונשנושים על הדרך
שרק גורמים לך להרגיש רע עם עצמך בסופו של דבר?
 
אני יודעת, את בטח אומרת לעצמך –
"כן בטח. שאני אעקוב אחרי התנהגויות האכילה שלי? אין מצב."
אבל תזכרי שהנקודה בתרגיל הזה,
היא לא לגרום לך להרגיש אשמה או לא בסדר.
אלא המטרה היא שתגלי מה האוכל שמזין ומספק אותך בצורה המדויקת לך.

הרעיון הוא שתכבדי את עצמך ואת הגוף שלך,
תזיני את עצמך במה שמענג אותך ועושה לך טוב באמת.
אלו דברים שחשוב להתייחס אליהם.
ואז כשתצאי למסעדה ותעברי על התפריט,
תעשי עם עצמך בדיקה פנימית מה בדיוק מתאים לך
מבחינת טעם, טקסטורה, טמפרטורה ותחושה נעימה בגוף
ותזמיני את מה שאת באמת רוצה.

כשאת מפרגנת לעצמך ולגוף שלך בדיוק את מה שאת רוצה,
את המזון שהכי ישמח ויספק אותך באותו רגע,
לא תצטרכי להתגרות ו"לגנוב" מצלחות של אחרים…