כשאת יורדת במשקל, זה מאפשר לך
להרגיש בנוח בגוף שלך.
לנוע בקלות וביותר חופשיות עם עצמך.
זה מאפשר לך להרגיש קלילות פיזית
וזה דבר נפלא ונהדר!

האם זה יעלה את הערך העצמי שלך?
את ההרגשה שאת שווה וראויה?
זהו שלא באמת.

המשקל לא קובע את הערך העצמי של אף אחת.

אני מציעה גישה יותר עמוקה
שבאה ללמד אותך לסמוך על עצמך.
לסמוך על הקול הפנימי שלך,
להקשיב לעצמך, להתחבר לגוף שלך
ובמקביל את מרפאה את היחסים שלך עם האוכל.

איך עושים את זה?
הנה צעד מעשי שיחולל שינוי משמעותי באכילה שלך –
תאכלי בסביבה נוחה ובלי הסחות דעת.

"אם האהבה יכלה לדבר…",
אם באמת היית מתייחסת אל עצמך
באהבה, ברכות, בקבלה
והיית מפרגנת לעצמך,
האהבה הייתה אומרת לך:
"יקרה, תאכלי בלי הסחות דעת,
כי אחרת לא באמת תיהני מהאוכל."

האהבה לא רוצה שתהיה לך חוויה קשה
עם האוכל ועם עצמך.
האהבה לא רוצה לגזול ממך עונג ושמחה.
האהבה רוצה שתספגי אותה פנימה.

תשומת לב כזאת, מרפאת.
פשוט ככה. תשומת לב מרפאת!
כשאת שמה לב למה שאת עושה,
את מביאה את כל כולך לשם.
את נוכחת.

כשאת יושבת לאכול בלי הסחות בכלל,
בלי מחשב, בלי טלוויזיה, בלי טלפון נייד או עיתון…
את מצליחה לראות את האמונות שאת משליכה על אוכל.

הנה דוגמא של רונית:
"אני כל כך רוצה לאכול את הבראוניז האלו,
כי אמא שלי מתה בשנה שעברה
ואני מפחדת שאם אאפשר לעצמי באמת להרגיש את האבל
(רונית עלתה 20 ק"ג בשנה הזו)
לא אהיה מסוגלת לעמוד בזה. אתפרק."

המסר שהיא אמרה לעצמה,
"אם תרגישי את מה שאת מרגישה, את תתפרקי".
כי "רגשות לא נעימים הם דבר רע. אי אפשר לפתור אותם."
ככה אנחנו מתחילות להבחין באמונות
שהלבשנו בעצמנו כמו פלסטר על האוכל.
אמונות שגורמות לנו לאכול כל כך הרבה,
שממש לא נעים לנו בגוף.

האמונות האלה משפיעות על כל חלק בחיים שלנו.

הן משפיעות על היחסים שלנו עם הילדים שלנו,
עם בן הזוג, עם החברים, עם הקולגות,
עם הבוסים, אפילו עם הקופאית בסופר…
הן משפיעות על הכול, כי הן התכנות שלנו.

האם אפשר לשנות אותן? כן.
בהחלט אפשר לעדכן ולהחליף אותן.
אבל עד שלא נבחין בהן, הן לא ישתנו.

לכן אמרתי שהאוכל הוא לא באמת העניין פה וגם לא המשקל.
כי גם אם תרדי במשקל, ותעשי בדיוק מה שמישהו אחר
אומר לך לעשות, ותהיי ממש "ילדה טובה".
עדיין תפחדי מעצמך.
לא תרגישי שלמה עם מי שאת.
יהיו בך חלקים שלא תרגישי בנוח איתם,
שתתביישי בהם…

מבחינתי זה החלק הכי חשוב,
פורץ דרך ומשמח בתהליך הזה של
למידת הצעדים לאכילה אינטואיטיבית.

כי זו הדרך שלך להכיר את עצמך,
את כל החלקים שלך,
שאין להם בכלל קשר לאוכל.

איך מתחילים להשתמש בצעד הזה?
את פשוט מתחילה!
ואת מחליטה לעשות את זה,
כי את מתעקשת להיות עצמך.
את בוחרת להיענות לאתגר
ולסיים את הסבל שלך עם אוכל,
כי את רוצה להרגיש בנוח בגוף שלך ובמי שאת.

הנה תגובה שכתבה לי לימור אחרי ההתנסות הראשונה שלה:
"מצאתי שאכלתי הרבה יותר לאט, ולעסתי יותר.
היה לי מוזר ״לא לעשות כלום״…
כל הזמן עצרתי את היד מלגשת לנייד.
מצאתי את עצמי מרוכזת באוכל ועושה עצירות
כדי לבדוק את רמת השובע.
גאה לציין שנשאר לי אוכל בצלחת והוא הלך לפח.
וואו כמה שזה הרגיש נפלא!!"

אז מה את אומרת?
מוכנה להתנסות באכילה ליד שולחן בלי הסחות דעת?
פעם אחת השבוע?
ל-3 דקות בלבד?
רק את והאוכל שאת אוהבת?
כי ככה אנחנו מתחילות בצעדים ממש קטנים.

בהצלחה!
ואת מוזמנת לשתף אותי בחוויה שלך.