החג כבר עוד רגע כאן ואיתו מגיעות הארוחות המשפחתיות,
שופעות אוכל רב ומבחר אדיר.
מה שעלול לעורר תחושות של פחד, לחץ, חשש
ולפעמים אפילו "סכנה אמיתית" …

העניין הוא שהמחשבות האוטומטיות האלו,
הן אלו שמלחיצות אותנו מראש –
"איך אצליח לעבור את החג הזה בשלום?"
הרי "אין לי סיכוי לעמוד בכל הפיתויים",
"שוב אכשל וארגיש רע עם עצמי"…
"אני כבר יודעת שהמלחמה הזאת אבודה" וכו'

אז איך תוכלי להגיע אחרת השנה לשולחן הסדר,
ככה שתתאפשר לך יותר שליטה על האכילה?
ותצליחי גם ליהנות ולהרגיש טוב עם עצמך?!

הנה כמה כללים ושאלות מנחות שיעזרו לך
להתמודד עם המחשבות מתוך מקום קשוב
ומחובר יותר לגוף, מאשר ל"סרטים" ולמניפולציות של הראש:

1. תבואי בגישה שאת באה ליהנות מהארוחה!
   ליהנות מהמפגש המשפחתי או החברתי.
   להתחבר לאנשים שאת אוהבת.
   את באה לחגוג ולא נערכת למלחמה.
   המיקוד שלך הוא בהנאה ולא רק מהאוכל…
   את רוצה ליהנות לכל אורך האירוע – לפניו, תוך כדי וגם אחריו.
2. לפני שאת מתחילה לאכול, תחליטי בינך לבינך, איך תרצי להרגיש אחרי הארוחה?
   מבחינת ההרגשה בגוף – כבדות או קלילות
   ומבחינת ההרגשה שלך עם עצמך –
   האם עמדת במילה שלך כלפי עצמך?
   ואל תצפי ל– 100%. פשוט כי הוא לא קיים…
3. ביחס לאוכל – תראי מה מגישים ותבחרי לאכול את מה שאת הכי אוהבת.
   את המאכלים שמאפיינים את החג ואהובים עלייך במיוחד.
   תדעי שאין אוכל שהוא "אסור" או "משמין". וגם אין צורך לאכול מהכול.
   את לא מפסידה כלום אם לא טעמת מכל דבר שמוגש…
   תבחרי מה שאת רוצה ולא רק מה ש"מותר".
   את קובעת ואף אחד לא ייכנס לך לצלחת.
4. אחרי שבחרת, תיהני ותתענגי על האוכל ומידי פעם תעצרי לשאול את עצמך:
   האם אני עדיין רעבה? כמה אני רעבה? למה בדיוק אני רעבה?
   תקשיבי פנימה לתחושות בגוף שלך.
   לא למניפולציות בראש, שתמיד ידע לשכנע אותך
   למה כדאי לך לאכול גם את זה ורק עוד קצת מזה…

אני מזמינה אותך לעצור את האוטומט, לבחור בעצמך הפעם
ולבוא ממקום מחובר לגוף שלך וקשוב למה וכמה שנכון לו לאכול,
והכי חשוב  – ליהנות מהחגיגה!

יחד עם זאת, קחי בחשבון שבארוחות מיוחדות כאלה יש נטייה טבעית לאכול יותר מידי.
אל תלקי את עצמך אח"כ. תקשיבי לגוף שלך גם למחרת.
ואם הוא מבקש פחות אוכל, תכבדי אותו.
תסמכי עליו שהוא ידע לאזן את עצמו.

בהצלחה וחג שמח!!!