יש לי חברה שתמיד היתה יורדת על עצמה.
את מכירה את זה…?!
היא אף פעם לא הבינה מה רואים בה,
למה אומרים לה שהיא אלופה ומעולה
כמעט בכל מה שהיא עושה.
היא תמיד אמרה על עצמה שהיא
לא מספיק יפה, לא מספיק חכמה
ולא מספיק טובה בשום דבר.
במשך שנים היו לה חברות לא כל כך
מפרגנות. הן היו נהנות וצוחקות (גם היא)
מלרדת אחת על השנייה. זה היה הקטע
שלהן. זה היה הכיף בחברות שלהן.
עם השנים והשינויים הסביבה הקרובה
שלה התחלפה, והאנשים החדשים שהיו
בחיים שלה היו מאוד תומכים ומפרגנים.
עד שהיא כבר הרגישה לא נעים לרדת
על עצמה, ופשוט הפסיקה לעשות את זה.
לאט לאט היא הפסיקה לשפוט ולבקר
את עצמה, היא התחילה שוב
להאמין בעצמה, התפתחה ופיתחה
את עצמה בכל מיני תחומים,
התחילה לעשות דברים חדשים,
דברים שלא האמינה שתעשה.
התחילו להחמיא לה שהיא נראית טוב,
היא התחילה להרגיש טוב עם עצמה
ופתאום כל החיים שלה נראו אחרת.
בפוסט ששלחתי לך לפני כמה ימים כתבתי
שהפתרון האמיתי לירידה במשקל הוא
לאהוב ולקבל את עצמך.
וגם נתתי לך כמה טיפים איך לעשות את זה.
אבל יש עוד משהו, חזק מאוד, שיכול לעזור
לך לאהוב ולקבל את עצמך.
וזה סביבה תומכת.
להקיף את עצמך באנשים חיוביים,
שרואים את הטוב בך ועוזרים לך
לראות אותו בעצמך ולהעצים אותו.
סביבה תומכת ומפרגנת
יכולה לעשות שינוי כל כך משמעותי בחיים שלך,
שפתאום תראי את החיים שלך אחרת.
פתאום תביני מה כולם מסביבך רואים
בך שלא הצלחת לראות עד היום.
פתאום תהיי טובה יותר בכל דבר שאת
עושה. בעבודה, בזוגיות, עם הילדים,
עם ההורים, עם החברות, בתחביבים.
פתאום יהיה לך ממש כיף לעשות דברים,
אפילו כאלה שעד היום העיקו עליך
ולא הבנת למה את צריכה לעשות אותם.
פתאום תכירי את עצמך יותר ותתחברי
יותר לעצמך ולמי שאת.
סביבה תומכת ומעצימה
יכולה לעשות פלאים בחיים שלך.
אז תמצאי לעצמך כמה חברות חיוביות,
ותייצרי לעצמך את הסביבה התומכת הזו.
ואת אלה שפחות מפרגנים, תוציאי מהחיים
שלך. ואם הם כאלה שלא יכולים לצאת
(כמו משפחה למשל), תראי להם מה פרגון
והעצמה יכולים לעשות בחיים שלהם,
ואולי תצליחי לשנות גם אותם 🙂
בכל מקרה, שימי גבול ואל תסכימי
שיעירו לך וירדו עלייך.
כמו תמיד, אשמח לקרוא איפה הדברים פוגשים אותך
מוזמנת לכתוב לי כאן בתגובות למטה.
ממש כך גם לי הייתה תקופה שירדתי על עצמי כי כך התיחסו אלי בילדות ,הרבה ביקורת ומעט מאוד אם בכלל תמיכה ועידוד היום גם אני למדתי לפרגן לעצמי ,להאמין ביכולות שלי ולשמוח עם מה שייש .המשקל עדין מאתגר אותי והייתי ילדה רזה רזה. האנשים שאני בוחרת לשהות לידם הם אנשים מפרגנים ,מעניינים ותורמים וכך אני גדלה בצעדים ובקצב שמתאים לי .תודה תודה אפרת ,תמיד אוהבת לקרוא את ההסברים שלך .יום נפלא
ממש כך עירית. זה עניין נרכש. ברגע שאנחנו מבינות את החשיבות של השפה שבה אנחנו משרות את עצמנו, אנחנו מבינות שיש לנו אפשרות לבחור אחרת 🙂
באהבה .
היי יקירה. אהבתי מאוד את הפוסט שלך והזדהיתי עם הנאמר בו לגבי סביבה תומכת. בשנים האחרונות בעקבות השינוי שלי אני בוחרת את חברותי לפי תחומי התעניינות דומים ודמיון ברצונות והצרכים כשאני מנמיכה את הקשר עם חברים שאינם מתאימים יותר. יחד עם זאת אני חושבת שעבור פירגון של האחרים אלי ראשית לכל אני צריכה להקרין את הפירגון והערכה עצמית שלי כלפי . תודה לפוסטים חשובים ותומכים כל כך. את מקור השראה.
בהחלט מסכימה איתך אירית. זה מתחיל מההערכה העצמית שלנו לעצמנו.
בלי שזה יבוא מבפנים, שום פידבק כזה מבחוץ, לא ייתפס ולא ייחשב…
ולכן זאת האחריות שלנו 🙂
תודה לך! באהבה.
תודה רבה אפרת יקרה על דברייך מעוררי ההשראה.
הקושי שלי הוא בפתרון הסתירה הקיימת בין שני המקומות שבי – המקום של האהבה העצמית והקבלה העצמית שלי כפי שאני – עם עודף המשקל וחוסר הנוחות הנובע ממנו, והמקום האחר בו אני שואפת להיות רזה יותר, לא כמו שאני. איך את מציעה לפתור את הקונפליקט הזה?
רונית יקרה,
הרעיון הוא שמתוך האהבה והקבלה העצמית, תתחילי להתייחס אל עצמך ממקום הרבה יותר מכבד. תהיי קשובה לצרכים שלך ושל הגוף שלך ותהיי מחויבת למלא אותם, מתוך רצון להיטיב עם עצמך ועם הגוף שלך. כשכל הדיאלוג שלך עם הגוף משתנה, הבחירות שלך משתנות בהתאם – מה, כמה, מתי, למה ואיך לאכול. ואז הגוף, בתנאים הנכונים, ימצא את נקודת האיזון שלו.
מה את אומרת?
אצלי זה אחרת, אני לא יודעת במה אני טובה, כי מגיל 0 גדלתי שאני מיותרת בעולם הזה ואם לא הייתי קיימת היה טוב יותר. וככל שניסיתי להצדיק את קיומי, הדלתות נסגרו לי מול הפרצוף!
ההרגשה הזו שכל יום את צריכה להלחם מחדש – בעבודה, בבית הפרטי שלי, במשפחה, זה מעייף. איבדתי מלא מקומות עבודה בגלל ש"הרגשתי כמו בבית" אבל לא במובן החיובי של המילה.
עזיבת מקום עבודה לצערי הפך לשגרה 🙁
סיון יקרה, תודה על השיתוף הכן.
אני מבינה שזה היה המסר שהפנמת מילדות, שאת לא רצויה.
וזה גרם לך להרגיש שאת לא טובה בשום דבר וכנראה לא שווה.
העניין הוא לראות איך המסר הזה הוטמע בך כל כך עמוק,
שהוא ממשיך לנהל אותך עד היום, בבגרותך.
היום את כבר לא זקוקה למילים של אחרים במשפחתך,
את זו שלקחת על עצמך את התפקיד הקטלני הזה כלפי עצמך.
והיות ואלו המשקפיים דרכם את רואה את העולם,
את כל הזמן תפגשי את זה בכל תחומי חייך.
הדרך להתמודד היא – להחליף את המשקפיים ולא מקומות עבודה.
לבחור לראות אותך מנקודת מבט חדשה ומעצימה,
במקום להישאר שבויה במסרים שספגת מהעבר ואינם משקפים כלל את מי שאת.
מה את אומרת?
זה דורש אימון כמובן. אבל יש כלים וטכניקות לעשות את זה.
וזו העבודה הכי משתלמת שיש. ממש ברמה של – משנה חיים.
זה לגמרי אפשרי 🙂