מכירה את זה שאת כבר חווה שינוי וטוב לך
ואז קורה משהו שמחזיר אותך שוב אחורה לדפוס הישן…?
את מרגישה מיואשת, מתוסכלת, מבואסת – הכל ביחד.
משתגעת "למה הכל צריך להיות שחור או לבן אצלי?!"
הנה כבר הייתי בדרך הנכונה ושוב קלקלתי…
"די! אני רוצה כבר להגיע למקום שבו אני פשוט מצליחה וזהו."
זה באמת מתסכל נורא.
אבל את יודעת מה הכי גרוע לעשות במצב כזה?
למחוק את כל הפעמים בהן זה כבר כן עבד לך.
"להתבאס על עצמך רצח" ולא להפסיק "לרדת" על עצמך…
זה מה שנקרא "להעמיק את הבור" –
אם כבר נפלתי, אז עד הסוף…!
הביקורת הנוראית, הקטילה העצמית הזאת –
זה היה בית הכלא הפרטי שלי.
שנים הייתי נעולה בכלא השיפוטיות והביקורת העצמית.
אפילו לא ידעתי עד כמה זה חוסם אותי והורס לי את החיים.
הביקורת העצמית הזו היא רעל ש"אוכל" כל חלקה טובה בנו.
ובלי להרגיש אנחנו מתמכרות לרעל הזה…
זאת לא הדרך לשינוי שאת מבקשת!
זה לא עובד בשום מערכת יחסים –
ביקורת קטלנית לא משפרת זוגיות, לא משפרת הורות,
לא מקרבת בין חברים, רק ההיפך…
והיא גם לא תעזור לך לשנות את מערכת היחסים שלך עם האוכל והגוף.
זה פשוט לא עובד!
מערכת היחסים שלנו עם הגוף היא אולי המורכבת ביותר,
לא בחרנו בו, לא התאהבנו בו, בעצם הוא די נכפה עלינו..
רובנו מנסות לשנות אותו כדי להתאים אותו לאיזשהו אידיאל,
אבל הוא מסרב לשתף פעולה, כי זה מי שהוא.
האמת היא שזה הפרטנר שלנו מהתחלה ועד הסוף…
ולכן כדי לחיות חיים מאושרים, אנחנו רוצות ללמוד לנהל מערכת יחסים טובה איתו.